הרב עזריאל מנצור והמשכיות דרך המקובלים הספרדים בירושלים

ירושלים לא ידעה רק חומות ואבנים עתיקות. היא נשאה בקרבה מסורת חיה של תורת הסוד, שושלת קדושה של מקובלים ספרדים, שמסרו זה לזה את אור תורת האר"י הקדוש, בלא פרסום, בלי רעש, מתוך ענווה, מסירות ויראה. שושלת זו עברה דרך בית אל, דרך חכמי בבל, דרך תלמידי הבן איש חי, חכם יהודה פתייה, חכם אברהם ברזאני, הגאון רבי מרדכי שרעבי – והמשיכה… עד ליום הזה.

במרכז ההמשכיות הזו, עומד היום הגאון המקובל רבי עזריאל מנצור שליט"א, ראש ישיבת שובי נפשי, כמי שנושא את הלפיד העתיק באחריות, בדקדוק, ובעיקר – מתוך אמונה שלמה בשליחותו להמשיך את דרך רבותיו, בירושלים של מעלה ושל מטה.

דרך שלא פסקה – אלא נחלשה

"דורנו לא המציא את חכמת הקבלה", מדגיש הרב. "היא נמסרה – מדור לדור. אבל במשך הזמן, הידיים שהחזיקו בה הלכו ופחתו. נשארו מעטים, קדושים, אך גם הם – נסתרים."

הרב עזריאל מנצור זכה ללמוד אצל המקובלים האחרונים שנשאו על גבם את שושלת הרש"ש:

• חכם אברהם ברזאני זצ"ל, תלמיד חכם פתייה
• הגאון רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, ראש ישיבת נהר שלום
• חכם בן ציון ברכה זצ"ל, מתלמידי הרש"ש האחרונים במובן הרוחני
• חכם בן ציון אבא שאול זצ"ל, מראשי ישיבת פורת "יוסף יוסף"

"הם לא דיברו על 'מסורת'. הם היו המסורת. לא לימדו קבלה 'לציבור', אלא רק למי שבאמת ראוי. ולא מתוך הסתגרות – אלא מתוך אחריות."

שובי נפשי – לא רק ישיבה, אלא חוליה בשרשרת

ישיבת שובי נפשי אינה עוד מוסד לימודי. היא בנויה מראשיתה על היסוד של המשך – המשכיות דרך המקובלים הספרדים בירושלים.
כאן הלימוד מתחיל בארבע לפנות בוקר, על פי סדר עיון בשיטת מהרח"ו, הרש"ש, בית לחם יהודה, כלשונם ולפי דרכם.
לא נעשה שימוש בפרפראות הקבלה, אלא רק בכתבים האותנטיים – בליווי חי של רב שחי את המסורת בגופו ונפשו.

"אנחנו לא מחפשים לחדש", אומר הרב. "אנחנו רק שומרים. והשמירה הזאת – היא החידוש של הדור."

על השולחן: עץ חיים, לא כותרות

אחת הנקודות החזקות בדרכו של הרב שליט"א היא ההתעקשות ללמוד את תורת הקבלה המקורית, לא תרגומים, לא עיבודים.
"לומדים עץ חיים – כמו שהוא. לומדים שער הכוונות – כמו שהוא. מי שמחפש קיצור, קופץ מהסוד החוצה. אבל מי שלומד באמת – מגלה שיש כאן אור עצום, שלא צריך שום עטיפה."

וזהו, לדעתו, אחד ההבדלים בין שיטת המקובלים הספרדים לשיטות שהתפתחו בזרמים אחרים:

"אצלנו לא חיפשו רעיונות – חיפשו תיקון. לא פילוסופיה – אלא עבודה."

תורת הרש"ש – לא בספרים בלבד

שיאו של הלימוד בישיבה מגיע בתפילות, שנעשות על פי כוונות הרש"ש, ממש כפי שנהגו בבית אל.
הכוונות אינן נלמדות כשיטה בלבד, אלא כתהליך נפשי־רוחני עמוק.
"מי שלא חי את ההבנה, לא יוכל לכוון באמת. הרש"ש ראה את מה שהוא כתב. אנחנו לא רואים – אבל מקבלים ממנו את הכלים."

בכך ממשיך הרב את דרכם של מקובלי ירושלים, שחיו בתוך התפילה, ומתוכה הגיעו להנהגה – לא להיפך.

ענווה, מסירה, וסוד

כל תלמיד שמגיע לישיבה נדרש לשים בצד את כל מה שידע.

"כאן אתה לא בא לדעת – אתה בא לקבל, להבין, לחקור ולהעמיק."

זהו סוד המשכיות המסורת: לא תרגום של הקבלה לשפת הרחוב, אלא עלייה של הלומד לשפת הסוד, כפי שנהגו מקובלי ירושלים מדורי דורות.

הרב כמקבל – לא רק כמורה

הרב עזריאל מנצור שליט"א מדבר תמיד מתוך שפה של קבלה – מלשון קבלת עול, וקבלת מסורת.

"אני לא מלמד – אני רק מעביר. גם עכשיו, כשאני מדבר – רבנים עומדים לצידי. אני רק משרת."

זו תודעה שמעטים נושאים באמת. היא באה לידי ביטוי באופי השקט של הישיבה, בצניעות ההנהגה, ובסירוב של הרב לחשיפה תקשורתית.
והכל – כי "קבלה לא יכולה לעבור דרך אגו".

סיכום: ירושלים לא שותקת

בעולם של רעש, דרמה, ותביעות לחדש – הרב עזריאל מנצור ממשיך דרך קדומה, צלולה, חיה.
הוא מקיים בגופו ונפשו את המשכיות דרך המקובלים הספרדים בירושלים, לא כדבר העבר – אלא כשליחות של הווה.