פרשת נשא לפי הזוהר הקדוש – ברכת כהנים
פנימיות התורה על ענייני פרשת השבוע
בפרשת "נשא" כתוב שהקב"ה מצוה למשה ולישראל לשלח "מן המחנה כל-צרוע וכל זב וכל טמא לנפש". וכל הטמאים הללו כנגד שלוש קליפות, דהיינו צרעת כנגד קליפת לבן, וזוב כנגד קליפת ישמעאל, וטמאי מת כנגד קליפת עשו. ולאחר מכן תורה מספרת על אשה סוטה שהיא כנגד קליפת נוגה שיש בה שני צדדים צד טוב וצד רע, כלומר אם היא נטמאה אז מים שהיא שותה נעשים למאררים, ואילו אם היא לא עשתה עברה היא מתברכת מאותם המים.
נזיר בזוהר הקדוש
ולאחר פרשה הזאת כתובים בתורה חוקים של תורת הנזיר, מפני שתפקידו של נזיר לתקן קליפת נוגה, דהיינו קליפת נוגה של קליפת עשו שהיא טומא לנפש, קליפת נוגה של קליפת ישמעאל, שהיא טומאת הזב וקליפת נוגה של קליפת לבן שהיא טומאת מצורע. ורעיון הזה נובע משלושה דברים שנזיר חייב להתנזר מהם, דהיינו לא להטמא לנפש שהיא כנ"ל קליפת עשו.
גם להמנע מיין, שכר וענבים, שהוא דבר הקשור לגילוי עריות, כך ראינו אצל נח ולוט, שיין פוגע בשמירת הברית. ועצם קיום נדרו של הנזיר מתקן קליפת לבן, שהיה כולו שקר. ועוד עניין חשוב בתורתו של נזיר זאת חובה לגדל שער ראשו שלאחר הסיום ימי נזירות הנזיר חייב לשרוף את השער. והנה השער זהו חכמה חיצונית שמשמשת לצרכי רצון לקבל על מנת לקבל, כי אין לה קשר עם המוסר, על כן היא מבחינת הדין. ועל ידי שנזיר מגדל את השער הוא מתחייב להתמודד עם מידת הדין ולתקן אותו.
ברכת כהנים בלימוד חכמת הקבלה
ולאחר תורת הנזיר באה ברכת כהנים שהיא אור המסתתר אחרי כל הקליפות. והנה ברכת כהנים מחולקת לשלושה חלקים כנגד ג' ספירות ראשונות.
אם כן, חלק הראשון מכוון כנגד ספירת הכתר, שהיא שורש של כל ברכה ושפע. ובגלל שדרך הכתר מאיר אור אין סוף ב"ה, שדורש זכות וטוהר, נאמר גם על השמירה.
חלק השני של הברכה מכוון כנגד חכמה, דהיינו "יאר ה' פניו אליך", ואין פנים אלא אור חכמה. והנה "ויחנך" נאמר כנגד כינויו של הקב"ה חנון, שפרושו הוא ית' חונן את מי שראוי לחנינה, כלומר את מי שמקבל שפע בכלים מתוקנים, ולא כך כינוי רחום, שמצביע על מדת הרחמים כלפי אלה שאינם זכאים, מפני שרחמים הוא קו אמצעי המייחד דין וחסד. ללימוד חלקי תפילה נוספים על פי חכמת הקבלה הכנסו לאתר סולם יהודה ללימוד חכמת הקבלה החסידית.
וחלק שלישי של הברכה – כנגד ספירת בינה. בגלל שבבינה נעשה פירוד מזערית בין מידת הדין ומידת הרחמים בפועל, היא כביכול מתנתקת מן החכמה. אבל בזכות רצונה של הבינה להשפיע על מנת להשפיע, הקב"ה כאילו מעלה את הבינה אל החכמה ומתלבש את אור החכמה בתוך אור חסדים. ועל זה נאמר: "ישא ה' פניו אליך". ומתוך כך בפנימיות של הבינה מתפשטת חכמה ולא נעשה שום נתק בין בינה וחכמה, ובזכות זה מקבלת תיקון הפרדה של ג' קווים בבינה, ועל זה נאמר: "וישם לך שלום", דהיינו שלום בין ג' קווים. ורמז של הדבר אנו רואים באות "ש", המגלה שלום בין ג' קווים.